There are many possible halachic prohibitions associated with counting according to the secular calendar.
Some months of the year are named for types of avodah zarah (idol worship). It is a halachic issue to mention avodah zarah by name, especially in such a respectful manner.
Likewise, enumerating the years by the “Common Era” is proscribed by many poskim.
We have a mitzvah to calculate months in accordance with the Jewish calendar, as derived from the pasuk (verse), “Hachodesh hazeh lachem rosh chadashim,” (This month [Nissan] shall be for you the head of all months). Counting according to the secular calendar--beginning with January instead of Nissan--may be a violation of this mitzvah.
We should therefore be careful to avoid referencing the date by the secular count. In circumstances where it is necessary, many have the custom of using the term “l’misparam” (according to their reckoning) as a form of disassociation.
The days of the week are also named for forms of avodah zarah. In addition, we are specifically advised to count in connection with Shabbos: Yom Rishon [B’Shabbos] (the first day until Shabbos), etc. Yet we find that historically, especially in the Yiddish language which has adopted these names, the custom has been to use the lay terms. Many poskim are lenient in this regard, since we already linked that day to Shabbos while reciting Shir Shel Yom (Song of the Day during the Shacharis prayer).
מ"מ
כבר העירו מפסיקתא בלק עה״פ ובגוים לא יתחשב: אין ישראל מחשבונן של גוים שנאמר ובגוים לא יתחשב. ולכאו׳, שם - הכוונה באו״א. וראה בפס״ר בא עה״פ החודש: ישראל משונים מאוה״ע וכו׳ במנינן.
אמנם, ידוע ומפורסם לכל שנהגו גדולי ישראל מן קדמת דנא, במקום צורך, להשתמש בתאריך הלועזי. ובאג״ק חי״א ע׳ תכ: ״מי לנו גדול מהרמ״א בשו״ת סי׳ נא, רעק״א וגם החת״ס [הערת הכותב: אף שנלחם בתוקף עם המתחדשים, ובענין זה גופא, כדלקמן] בס׳ איגרות סופרים (ע׳ צג, קה). ובשו״ת חת״ס אה״ע ח״א מג. ועוד״ - עייי״ש עוד באג״ק שם. ובדברים הללו, הוא העיד גם על עצמו, כאשר ידוע לנו ג״כ מעשה רב עד״ז.
ועיי״ש במכתב הנ״ל, שבכל מדינותינו נוהגים כן בפשיטות במקום שיש איזה צורך או טעם.
[ואולי ילה״ע ג״כ מד׳ הב״י או״ח סקי״ז בשם אבודרהם לענין זמן שאלת גשמים. וי״ל ולחלק, עדמש״כ בשו״ת חות יאיר ס״א בנוגע לכללות האיסור דהזכרת שם ע״ז שהותר בדלית ברירה, או במקום שהוא לתכלית בי׳ המצוה].
ובכ״מ העירו גם מכתיבת הש״ך בזה. וילה״ע גם משו״ת הריב״ש סנ״ב. ועוד ועוד ריבוי דוגמאות כיו״ב, לא עת האסף פה.
וביחד עם זה, מצינו בכ״מ שעוררו גדולי ישראל בדברים חריפים על אלו שנהגו להשתמש בתאריך הלועזי, ללא צורך כלל, והיינו - בכתיבה פנימית בין יהודים. וראה מש״כ החת״ס דברים כדרבנות בדרשותיו ח״א צג, ב. ועיי״ש ח״ב ע׳ שטו. וראה עוד תורת משה פ׳ בא עה״פ החודש הזה לכם. וראה גם בכיו״ב בגט פשוט סי׳ קכז ס״ק ק״ל בסופו. ועד״ז באג״ק חי״ז ע׳ קס מצינו שמתפלא על אברך ישיבה שכותב התאריך למספרם. והחילוק מובן היטב. וראה גם שו״ת ברכת חיים ס״ח שאין לה״ר בענין זה משעת הצורך והדחק, כיון שההכרח לא יגונה.
והנה, אם לדין, הרי שבנוגע למספר השנים כבר הוכיחו בראיות ברורות שאין הדברים מתאימים במציאות לזמן לידתו או מיתתו. וממילא אין כאן סרך הזכרת ע״ז. וגם את״ל בדוחק, שמ״מ לפי דעתם השפלה וטעותם ה״ה ע״ש אותו האיש, בלא״ה אין כאן הזכרת שם ע״ז, כ״א ספירת מנין השנים גרידא. וממילא אין כאן דררא דאיסורא.
ומש״כ החת״ס שם בלישנא דאיסורא - י״ל דלאו דינא קאמר. ועוד ועיקר, דשאני התם דמיירי במכוון להתדמות להם. וראה יפה ללב ח״ה יו״ד סקע״ח שר״ל שעובר משום ובחוקותיהם. ובאמת, יל״ע שה״ז דבר הנעשה לתועלת ולא כחוק בלי טעם (ראה שו״ת מהרי״ק שרש פח - הובא בב״י וברמ״א שם). ואולי נקט כדעת החולקים על מהרי״ק. אלא שיש לחלק בחילוקא דרבנן, דשאני הכא שיש שמץ ע״ז, ואולי בכגון דא לכו״ע איכא דררא דאיסורא. ודוחק. אמנם, כ״ז במכוון להתדמות, אבל כשעושה לצורך אין מקום לחששא.
ובשו״ת יבי״א ח״ג ס״ט כ׳ ליישב גם בדרך אחר, ונדחק היטב לאשווי׳ לחת״ס הדרנא, שהדר הוא לכל חסידיו. והבוחר יבחר.
אמנם, בנוגע לשמות החדשים עדיין דורש בי׳, שהרי ע״פ הידוע חלקן מוסבות בשמות האלילים ממש. והנה, ביוסיפון פמ״ג כ׳ (בחלקן) שהוא על שמות בנ״א. (וישהמכונים כן ע״ש מספרם). וידוע שלפי דעת חכמי המחקר, רק חודש מאי נק׳ ע״ש אלילים, וינוא״ר היינו מל׳ פתח - פתיחת השנה (כשהתחילו לחשב מינואר), ומער״ץ הוא ע״ש מאדים, דלדידהו ג״ז אלילים. וביוסיפון מפורש גם בזה שלא כדבריהם. ועפ״ז, כ׳ בכ״מ ליישב לפמש״כ ביראים סע״ה שבשמות שנקראים בהםבנ״א אין חשש, והובא בד״מ יו״ד סקמ״ז סק״ב. וראה גם בשו״ע שם ס״ב (וראה בלקו״ש חי״ח ע׳ 311 בשוה״ג).
ובכלל, להעיר שבע״ז שנתבטלה פסק בשו״ת חו״י ס״א השגה יב להקל. אבל ראה דרכ״ת סקמ״ז סק״ג.
ואולי א״צ להגיע לכ״ז, שאף אם בשרשם נק׳ ע״ש ע״ז, כיון שכעת ה״ז גם שם החודש, ה״ז בדומה ממש לשמות בני אדם, שאין איסור כשאינו מכוון לשם ע״ז, ומאי שנא שמות בנ״א או שמות החדשים. אבל ממה שהקשו ושקו״ט בכ״מ בנוגע לשם חודש ״תמוז״ (ראה לקו״ש שם. חכ״ג ע׳167) מ׳ קצת בשלילת סברא הנ״ל. וי״ל.
והנה, בהנהוג לכתוב כן - עוד סניף לקולא, שבמנ״ח מ׳ פח כ׳ לחדש שהאיסור הוא רק בדיבור. אלא שבעיקר הענין אם עובר בכתב - ה״ז תלוי בהשקו״ט בכ״מ אי כתיבה כדיבור. וראה בשו״ת בית יצחק יו״ד סימן קנב שנקט דאיסורא איכא גם בכתיבה.
אלא, שד״ז פשוט וברור ששלומי אמוני ישראל נהגו כן מאז ומקדם, ומעולם לא עלה על הדעת שיש בזה אפי׳ דררא דאיסורא. ומדעת המהר״ם שיק בשו״ת יו״ד סי׳ קעא שהחמיר בזה - ואפי׳ בכתיבה - אין להוכיח, וכידוע, אף דרב גוברי׳ וכו׳ וכו׳, ולגרמי׳ הוא דעבד. והרי גדולי ישראל כתבו תאריכים לועזיים בכ״מ, ולא שמיע להו כלומר לא ס״ל כוותי׳ (לא בזה ולא בענינים אחרים כיו״ב). ופשוט שדבריו נאמרו לפי מקומו ושעתו. ועיקר דבריו בשלילת דעת המתחדשים, כידוע ומפורסם. ונקט כדעת רבו החת״ס בקובץ תשובות סנ״ח ש״טוב להעלות האיסור״. ואיך שלא נפרש בכוונתו, בפועל נתפשטה ההכרעה שלא כדבריו. ועוד, שבהכרח לומר שגם מהר״ם שיק עצמו סבר לחלק ע״פ מטרת ההזכרה, שהרי מהר״ם שיק עצמו זכר מספר השנים למספרם בשו״ת סל״ב. ופשוט. ולא נצרכה אלא להוציא מדעת הטועים בענין זה.
אלא שבפועל כשאין צורך נהגו להחמיר, שלא להתדמות להם כלל. ובמקום הצורך, נהגו לכתוב למספרם להבדיל בין ישראל לעמים, ראה משמרת שלום שמחות אות מא.
והנה, בשו״ת צי״א ח״ח ס״ח, ועוד לו שם - בח״ט סי״ד, שיש להעדיף לכתוב מספר החודש ולא שם החודש, מחמת חששא דע״ז. וכמדומה ברור שלא נהגו כדבריו. ואדרבה - חוששים שלא לכתוב מספר החודש, בכדי שלא לעבור על מצות מנין חדשים מניסן (ע״פ רמב״ן עה״פ החודש. וראה הגהות לחם הפנים לקצושו״ע סי׳ סב. תו״מ לחת״ס הנ״ל. וגם בזה יל״ע שאולי בחדשי החמה מעיקרא לית לן בה). אלא שיראי השם מקצרים ואין כותבים שם החודש במילואו. ועד״ז במספר השנים.
ולענין ימי השבוע - דנו בזה מצד דעת הרמב״ן עה״פ זכור את יום השבת שצריך להזכיר לימי השבת - ראה בזה באג״ק ח״ב ע׳ שסא. וראה שו״ת משנת שכיר ח״אסי״ח. דברי יואל או״ח סט״ו. בא״מ ח״ח סי״ח. ועצ״ע במה שלא ראינו אצל נשים - שאינן אומרות שיר של יום - הקפדה בד״ז, שבפשטות אי״ז מצוה שהזמ״ג (בקידושהיום), וגם כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, כבקידוש היום. והישובים שבפ״א ביום סגי, לא יועיל לנו כאן.
וכבר העירו ממכילתא ומכילתא דרשב״י עה״פ. וראה חרדים פ״ט לג. מנורת המאור נר ג.
ועדיין אנו צריכים למודעי במה שנק׳ ימי השבוע ע״ש ע״ז. ולא ראיתי שיתעוררו בזה. וגם בזה זקוקים לישובים הנ״ל. וראיתי למי שכתב שבדוקא הסיבו שמות ימי השבוע באידיש, משמותיהם בלשון דייט״ש, מטעם הנ״ל. והוא לפלא.
(ולהעיר שברמב״ן כתב שהנוצרים כינו הימים ע״ש המשרתים (פי׳ ז׳ כוכבי לכת - ראה פרדר״א פ״ה. וד׳ המהדיר (שעוועל) בטעות יסודם). ועפ״ז, י״ל וליישב לפמש״כ בחו״י שם שכוכבי לכת אינם אצלם לאלוק).
ועוד יש להאריך בדעת הרמב״ן בחשבון החדשים לחודש ניסן, וראה בהערת המהדיר לדרשת הרמב״ן לר״ה הע׳ 42 בכמה אופנים.
וראה בכל הענין בשו״ת המאור ע׳ תלז שהאריך להוכיח בכמה אנפי שאין שום סרך ושמץ חשש בהנהוג הן בימי השבוע, שמות ומספרי החדשים, ומספר השנים, עייי״ש בטוטו״ד.
וראה בכ״ז באריכות גדולה בקובץ בית אהרן וישראל גל׳ סז. סט. עא. וראה הנסמן בפסקי תשובות או״ח סי׳ קנו ובהערות שם.