Hospitals, airports and prisons usually designate a certain area as a “Prayer Room” for people of all faiths. In hospitals and airports, where the place is used only temporarily by individuals passing through, it would be permitted, provided that the halachos governing any tefillah(prayer) are adhered to (such as that any women who are in view are dressed in a tznius—modest—manner) and that there are no overt icons of other religions (like a cross) present—or they are covered while Jews pray.
Prisoners who need to use a prayer room on a regular basis have a greater halachic issue with utilizing such a space. Nevertheless, it is permitted if it is the only available and appropriate place that would allow them to concentrate on davening. Halachah states that b’shaas hadechak (in pressing circumstances), even a place of gilulim (idols) may be used for prayer.
Me’aras Hamachpelah (the Tomb of the Patriarchs) is used as a shul despite the fact that it is also a permanent place of worship for another religion. However, Me’aras Hamachpelah differs from multi-faith prayer rooms due to a number of distinctive factors: It was a Jewish place of tefillah long before it was sequestered by Moslems; in addition, it is less problematic to utilize a mosque than a church, on account of important differences in doctrine inherent in those faiths.
מ"מ
הדבר מפורש ברמ״א או״ח סוסי׳ צד (ע״פ שו״ת תרוה״ד ס״ו) ובמג״א שם סקי״ד. שו״ע אדה״ז שם ס״י. ולהוסיף שבאופן שאי״ב צלמים אי״ז בית ע״ז - שו״ת שו״מ קמא ח״ג סע״ב. ובכ״מ כ׳ להתיר להתפלל במקום שהשתמשו בו לפנ״ז גוים לתפילה (ראה בארוכה יד הלוי הורוויץ לסהמ״מ מ״ע כא).
ואין סרך איסור במה שנמצאים שם גוים, שהרי גם בביהמ״ק נכנסים עד החיל (כלים פ״א מ״ח). ויתירה מזו, מקרא מלא (מלכים א - ח, מא-ג ואילך) שהנכרים מתפללים אל הבית הזה. [ודוחק גדול לומר שהוא בידוע שלבם אך ורק לשמים. והרי גם בגוי לכמה דעות אין עונים אמן אא״כ שומע כל הברכה. וכ״פ הרמ״א או״ח סרט״ו ס״ב. ועייש במג״א סק״ד שגם בשמע כל הברכה שעונים אמן כוונתם לשתף ש״ש וד״א במחשבה].
אלא שבזה י״ל שביהמ״ק שאני שאינו מיוחד גם לעמים (ולעת״ל שבית תפלה יקרא לכל הימים (ישעי׳ נו, ז), והיינו שמוכן גם להם (מצו״ד עה״פ) - היינו לבני נכר הנלוים אל ה׳. ובפירש״י דקאי בגרים. וראה רד״ק שם. וידוע השקו״ט בגדר תפלה לנכרים. וראה שו״ת אג״מ או״ח ח״ב סכ״ה. וצ״ע. ושקו״ט בזה בקובצי העו״ב ש״פ וירא וחנוכה תשס״ט). וא״כ ה״ז ע״ד בי כנישתא דשף ויתיב בנהדרעא דאוקמי בה אנדרטא (ע״ז מג, ב), שהותר לפי שבאו בגבולנו (מג״א סקנ״ד סקי״ז). ומ״מ מזה שבתפילת שלמה נז׳ למעליותא ולשבח, והרשו להם להיכנס, מ׳ שאי״ב אפי׳ סרך איסור.
וכן מצינו שאין הגוי מפסיק לענין צירוף לעשרה (מג״א סנ״ה סקט״ו). וגם להאומרים שהגוי מפסיק (ראה שע״ת שם סק״ח. וי״א שזהו הגי׳ הנכונה בשו״ע שם ס״כ. וראה שו״ת שבה״ל ח״ב סנ״ט סק״ג) - היינו לענין צירוף לעשרה בשתי רשויות, משא״כ ברשות אחת (בית דוד סל״ב. אבל ראה שו״ת שבה״ל שם). וכפי שמצינו בנוסח ברהמ״ז במקום שיש נכרים (מג״א סקפ״ט סק״א. שו״ע אדה״ז שם ס״ד).
ושקו״ט בכ״מ לענין מערת המכפלה - ראה שו״ת דברי יציב או״ח סצ״ד. יו״ד ס״מ. צי״א חי״ד סצ״א. חי״ח סמ״ז. יבי״א ח״ו או״ח ס״ז ובמילואים לשם. ח״ז יו״ד סי״ב. וביחידות כ״ו תשרי תשכ״ח (נד׳ בהיכל מנחם ח״א ע׳ רמו ועיי״ש בהערת המו״ל) נז׳ ע״ד השקו״ט. וראה אג״ק ח״ח ע׳ קנב. אבל בכ״מ בשיחות קודש (לקו״ש חל״ה ע׳ 242 ואילך. י״ג תשרי תשל״ז. ש״פ חיי״ש תשל״ז. ש״פ מקץ תשל״ט. ועוד) בפשיטות שמתפללים שם. ודוחק לומר דקאי רק במקומות מסויימים.
וראיתי ששקו״ט בעניננו לאחרונה בקובץ עץ חיים אלול תשע״ו. ורובם ככולם העלו שם להתיר. ודבריהם קרובים לדברינו.